משנת ארץ ישראל על משנה אהלות י״ד:ג׳

3 קנה שעל גבי הפתח – קנה הוא מקל דק, ולפי ההלכה שבמשנה הוא מונח לרוחב הפתח ומעליו. לא ברור לשם מה הקנה מונח שם. אפשר שהשאלה כולה תאורטית, אבל אפשר גם שהקנה שימש לפתיחת הדלת, מעין מפתח, או להעמדת הדלת. כדברי התוספתא: "קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו, אם היה קשור ותלוי פותחין ונועלין בו, ואם לאו אין פותחין ונועלין בו" שבת פי"ד ה"ג. אפילו גבוה מאה אמה – זו כמובן לשון גוזמה, אין תולים קנה אלא בגובה שיהא בר שימוש, מביא את הטומאה כל שהוא דברי רבי יהושע – דין קנה חמור מדין זיז, שהרי זיז גבוה שיעורו פותח טפח. אמר לו רבי יוחנן בן נורי – נוסף בידי המעתיק הראשון בשוליים, אמר לא יחמיר זה מן הזיז – רבי יוחנן בן נורי תובע אחידות הלכתית, שדין קנה יהא כדין זיז. אפשר שרבי יוחנן סבור שהזיז שיעורו תמיד בפותח טפח, ואפשר שלדעתו שיעורו בכל שהוא, ורק זיז גבוה שיעורו בפותח טפח, ואילו רבי יהושע מתעלם מהצורך באחידות הלכתית. בתוספתא מוסיף רבי: "רבי אומר החמירו בקנה יותר מן הזיז, שהקנה מטלטל והזיז אינו מטלטל" פי"ד ה"י, עמ' 612. אין זה מקרה שחכמים מאוחרים תובעים מדיניות הלכתית אחידה. רבי יוחנן בן נורי תובע לפסוק הלכה בהתאם לשיטה המשפטית, ורבי דור אחריו מסביר את האבחנה שבין השניים. נימוקו של רבי מעניין וחשוב. הזיז קבוע ויש להמעיט בטומאה הנובעת ממנו, אבל בקנה אין מקום להקל, שכן ניתן להסירו. בעל הבית נדרש להסיר כלים ומתקנים העלולים להרבות טומאה, ואם לא עשה כן אין סיבה להקל עליו. המסקנה היא שיש להימנע מלבנות בתים "מרבי טומאה". דרישה זו היא דרגה גבוהה בהשלטת ההלכה על הציבור, ויש לחפש אחר סימנים נוספים לה.

4 רבי יהושע הוא החכם הטוען שגגות במפלסים שונים אינם מצטרפים לאוהל אחד להביא את הטומאה, ובעמדתו נדון להלן במשנה הבאה.